Chick Peas #10 – (לא) חוגגים עשור

השפעות המלחמה ניכרות גם במיקרו-קוסמוס של ערוץ אפונים בחלל. הפודקאסט החדש, העשירי (לא כולל נספחים), הוא ככל הנראה אחד העצובים ביותר מתחילת הסדרה, פסקול שמתאים יותר לאווירת אבל לאומית מאשר לאווירת סוף הקיץ הצבעונית שהחליפה אותה בזמן שאנחנו היינו עסוקים בגימור העריכה.

וכמו תמיד, גם הפעם יש כמה סיבות טובות לשמוע את Chick Peas #10, או סתם סיפורים שעשויים לעורר את החשק.

• מאז תחילת הדרך, דומני שלא היה Chick Peas אחד שלא רציתי בכל מאודי לשבץ בו שיר של ה-Decemberists. לרוב אני מרסנת את עצמי בתואנות של חוסר אקטואליות או רלוונטיות, או סתם בגלל שאי אפשר לשים כל פעם את אותה להקה. ולכן השמחה כפולה ומכופלת כשמזדמן לידי טרם זמנו אלבום חדש של החבורה המוכשרת, ובתוכו אחד השירים הכי מקסימים שתשמעו כל השנה. גם אקטואלי, גם רלוונטי, וגם יפהפה.

* * * * * * * * * * * * * * * *

• ג'וני קאש העביר את ארבעת החודשים שחלפו מהזמן בו נפטרה אהבת חייו, ג'וּן קרטר קאש, ועד שהוא עצמו הצטרף אליה, כשהוא ספון בכיסא גלגלים, מוכה פרקינסון. ראייתו נחלשה כמעט לכדי עיוורון מוחלט וכל רגע פנוי התמלא מייד בגעגועים מכאיבים אל האישה שלו. הדרך היחידה להימלט מהמחשבות הצורבות היתה להמשיך להיות עסוק ומוקף באנשים. כלומר להקליט.
  שלוש שנים אחרי מותו, הוציאו החודש יורשיו את הפרק החמישי בסדרת American Recordings שלו, הסידרה שהפיק איתו ועבורו ריק רובין, שבה ג'וני קאש צובע בגוון הייחודי שלו שירים שנקטפו מכל אגפי המוזיקה של השנים האחרונות, ונועדו להכיר את קאש לקהל צעיר. ניק קייב, NIN, ברוס ספרינגסטין, סאונדגרדן, דפש מוד, טום ווייטס, וויל אולדהאם – הכל הולך, ולכולם ניתנת פרשנות שמעצבת מחדש את כל המהות של השירים המקוריים.
  רוב ההקלטות האלה, שמכילות רק את קאש והגיטרה שלו, ניחנות בדוק של עצבות מינימליסטית, אבל מעולם לא נשמע ג'וני קאש כל כך שבר-כלי, כל כך קרוע, כל כך כך כמהּ כמו כאן. התקליט הזה, שכולל חלק מההקלטות האחרונות שלו הוא לבטח אחד העצובים ביותר מאז ומעולם. תקליט של אדם שהיה חזק ועכשיו נדרש להודות שכוחו אוזל. תקליט של אדם שנפרד מאהובתו. של אדם שמרגיש שגם הוא מתקרב לסוף דרכו. מעין תפילת אשכבה של ג'וני קאש לעצמו.

* * * * * * * * * * * * * * * *

• שנה אחרי שהסרט עצמו הוקרן לראשונה, יוצא עכשיו הפסקול לסרט הדוקומנטארי I'm Your Man, סיפורו של לאונרד כהן. העניין עם קאברים ללאונרד כהן הוא קצת טריקי – כי מצד אחד, השירים שלו, ודאי כמה מהמפורסמים שבהם, מתהדרים במילים אישיות במיוחד, סיפור חייו של האיש עצמו. לכן למשל, שום ביצוע ל-Famous Blue Raincoat לעולם לא יוכל לשוות למקור. ומצד שני – לאונרד עצמו איננו זמר גדול, במובן הקלאסי של המילה. בכל אופן, כשרופוס וויינרייט, מי שניחן גם ביכולת הגשה וגם ביכולת שירה, מבצע על הבמה את Chelsea Hotel, זה נשמע מבריק.

* * * * * * * * * * * * * * * *

• למרות 25 שנה במוזיקה וקשרים לא מבוטלים, Howe Gelb איננו שם שגור במיוחד. את עיקר הפעילות שלו הוא ניהל לאורך השנים במסגרת הלהקה שלו – Giant Sand, הלהקה שממנה נולדה קלקסיקו (ללא גלב עצמו). בין השאר הוא הספיק לעבוד גם עם ליסה ג'רמנו, והוא אחראי לתקליט הסולו הראשון של M. Ward. בעשור האחרון גלב עבר לעבוד תחת השם שלו עצמו, אבל דומה שרק השנה הוא מצליח סוף סוף לקצור מעט מההתייחסות שכה ראוייה לו, ולא פחות מזה תישבוחות. האווי גלב עושה מוזיקת קאנטרי שיכולה להחזיר אנשים בתשובה ביחס לז'אנר

* * * * * * * * * * * * * * * *

• ועוד כמה בקצרה:

  • שיר מהאלבום החדש של Katamine, יבהיר לכם למה בכל הראיונות הם מקפידים להגיד שהם לא פולק
  • שיר מ-1968, האלבום החדש של דיויד פאחו, ידגים את תהליך העיבוד והעיבוי שעוברת המוזיקה שלו בשנים האחרונות
  • אינדי פופ חמוד מלהקה לא מוכרת בשם Bears
  • השם של Murder by Death הרבה יותר אלים מהם
  • Leafcutter John הוגדר על ידי ה-Wire הבריטי כאומן ה"פולקטרוניקה" האולטימטיבי, אם יש כזה דבר
  • Guillemots הבריטיים נשמעים קצת כמו U2, רק בלי הפאתוס. וזה משהו טוב, למי ששואל את עצמו

  * * * * * * * * * * * * * * * *

הכינו את עצמכם במצב רוח עגמומי במיוחד והתכרבלו עם Chick Peas #10

– – – – – – – – – – – – –

54 דקות ו-25 שניות של מוזיקה, כאן: [Chick Peas #10 :: Bullet]

ואפשר גם להקשיב ישירות כאן: