אני לא בטוחה אם זאת הייתה באמת שנה כל כך נהדרת במוזיקה, או שזאת הייתה השנה שבה האובססיה למוזיקה חזרה לחיי. אני יכולה לפתור את עניין האובססיה המחודשת בכך שקניתי אייפוד. ועדיין, הצריכה המוגברת לא הייתה עניין טכני בלבד. העובדה שקראתי מידי יום לפחות 30 בלוגים מוזיקליים אהובים, וההכרה שהמושג "אינדי" לא באמת מתקיים במשמעות המקורית שלו, לא משנה את העובדה שמוזיקה טובה היא מוזיקה טובה היא מוזיקה טובה.
זה בדיוק מה שאפשר למצוא באלבומים הבאים:
Mountain Goats – Get Lonely, Band of Horses – Everything All the Time, Hold Steady – Boys and Girls in America, Destroyer – Destroyer's Rubies, Peter and the Wolf – Lightness, Sunset Rubdown – Shut Up I Am Dreaming, Danielson – Ships, Rock Plaza Central – Are We Not Horses?
כמה מהשירים נבחרו מתוך אלבומים של הרכבים שמאוד אהבתי כמו: Rock Plaza Central, Sunset Rubdown, וכמו כן, Castanets – שאלבומם אומנם יצא ב- 2004, אך גיליתי אותו רק השנה. שירים אחרים הופיעו באלבומים שלא היו טובים בהכרח, אך בפני עצמם הם מהווים מופת של כתיבה וביצוע. כזה הוא השיר Beauty של ה- Shivers, ששמו מטיב להעיד על תכונתו הבולטת.
שניים מהאומנים ששיריהם מופיעים בפודקאסט הם גם סופרים (כריס איטון מ – Rock Plaza Central וריימונד רפוסה מ – Castanet). בעיניי, ספנסר קרייג הוא היוצר המסקרן ביותר שצמח השנה. בכל הפרויקטים שבהם הוא השתתף, Wolf Parade, Swan Lake, וכמובן בפרויקט האישי שלו, Sunset Rubdown, הוא הפגין יכולת מוזיקלית וטקסטואלית נדירה.
אבל מה שהופך, מעבר לכל ספק, את 2006 לשנה אהובה כל כך, מה שעושה אותה לכה ראויה לציון, הוא האלבום Ships של Danielson, אלבום שמאחד בתוכו תכונות רבות הדרושות למוסיקה בכדי להפוך לאל-זמנית.
אם לשפוט את המציאות לפי תרבות ההמונים, משפחה לא מתפקדת היא הנורמה החדשה. ומשפחת דניאלסון היא המשפחה המורחבת הלא מתפקדת שלי.
דניאל סמית', האח הגדול, הביא לאלבום 34 אורחים מוזיקליים שונים (Deerhoof, Sufjan Stevens, Why?, Sereena Maneesh, Half-Handed Cloud ואחרים). יחד הם הפכו את הסאונד של סמית' לבומבסטי והדוק, קירבו אותו לאמצע הפולק-פופ, ומנגד, דניאל סמית' טשטש את האלמנטים הנוצריים הקיימים ביתר אלבומיו והפך בהדרגה ליותר ויותר חילוני בטקסטים שלו. Ships הוא מסוג האלבומים שגדלים על המאזין עם כל שמיעה נוספת: הוא לא אינדי פופ מתקתק, הוא לא עדין, הוא לא אלגנטי, הוא מוזר ומושך תשומת לב. בדרך כלל מצפים מלהקות מהזרם הנוצרי-דתי להיות נאיביות, ילדותיות ושטחיות במסרים שלהן. גם כאן ניכרת גדולתו של דניאלסון – הוא לא חושש להיות מורכב מידי. זאת הסיבה שדניאל ומשפחתו עזבו את הלייבל הקודם שלהם. מרגע שעוברים את המשוכה של הקול המאיים שלו, את המהפכים המוזיקליים בכל שיר, השאר ברור לגמרי. אולי לא מבינים את זה, אבל חייבים להמשיך לנסות. ומהי אהבה אם לא קריאת תגר?

- – - – - – - – - – - – -

המיטב של 2006, להורדה כאן: [Chick Peas #14 :: 2006 by Magnetic]

או להאזנה כאן:

בתוספת פלייליסט מעוצב, לנוחות משתמשי הנגן.