יוני 17, 2006

"לדנה קסלר אכפת בעיקר מקו השיער של תרסטון מור"

וואלה תרבות?!הטורים החדשים של דנה קסלר בוואלה זה כמו תאונה שמתעקשת לקרות.
כאילו מישהו שיחרר את פתיל הכתיבה הקצר שלה, ועכשיו היא מקפידה לעשות מעצמה צחוק במסווה של קוליות בסיגנון עדות הוואלה. אם ברמת העברית ("אמנים הפועלים במדיומים אחרים" ??), אם ברמת ההומור העצמי ("אני לא יודעת לספור מעל עשר"), אם בעושר השפה ("גם אם הוא לא מלהיב ת'תחת"), אם ברמת ההגהה ("העניינים הולכים ומעיטים לקראת סוף האלבום"), אבל הכי הכי – ברמת התוכן, התובנות, הניתוח, הבעת דיעה.

מה שמתסכל עוד יותר זה שלא יעזור כמה קקה-פיפי יהיו שם וכמה דאחקות בשקל וחצי – כשהנושא שלך הוא סוניק יות' או בילט טו ספיל ולא כוכב-נולד, הרייטינג, לפחות על פי מדד הטוקבקים העילגים שעורכי האתרים מקפידים לאשר בהמוניהם כדי להוכיח שיש להם קהל גדול עם טעם רע, הרייטינג נשאר בקרשים.
אם וואלה רואים את אותה מציאות שאני רואה, קשה לי להבין למה הם עושים את הניסוי הזה. הלא אלה שמתעניינים בסוניק יות' מצפים ממי שכותב עליהם לקצת יותר עומק, ואלה שלא – הם פשוט לא שם. לא משנה כמה "מאגניבות" נארזת לתוך הכתבה – הם מראש לא קוראים, וגם אם יקראו – על מה יגיבו? על שטחיותה הניכרת של כותבת? על ההתמקדות בכל מה שלא רלוונטי? על טור ביקורת ללא ביקורת? על ההומור הדלוח?
פעם היו אומרים על זה "ניו ז'ורנאליזם" וחושבים שזה נורא מקסים איך שהכותב מביא את עצמו לתוך הטקסט, אבל היום – היום איך מנוס מלכנות את זה כתיבה בלוגרית, ולא מהטובות שבהן (וכן, לא נעלמת מעיני האירוניה שבלכתוב את זה בבלוג)

* * * * * * * * * *
אגב, אפרופו הטור הקודם —
פעם אחת ולתמיד: ג'יי מאסקיס. לא מאסיס, לא משיס, לא מייסי'ס – מאסקיס.

3 תגובות »

  1. את הכי טובה כשאת רעה.
    בכלל, דנה קסלר צריכה ללמוד מאוחובסקי שאיבד את הרלוונטיות שלו כמבקר, ולהצטרף לצוות השופטים של כוכב נולד, יש מחסור בריייט גיררררללזז.

    תגובה ממגנטיק — יוני 19, 2006 בשעה 8:23 pm

  2. קודם כל – נכון. ובכלל, נראה לי שהיא מכירה יותר מילים (אמיתיות) ממרגול. ובעניין הרלוונטיות של אוחובסקי – אין כמו מראה עיניים. בשל מגבלות מערכת התגובות, אני אשים את זה מייד בפוסט נפרד.

    תגובה מהארגו — יוני 20, 2006 בשעה 5:26 pm

  3. מעבר לכל הבעיות העריכתיות שציינת, העניין הוא שהכתבות הללו הן אפילו לא דוגמה לניו ג'ורנליזם מוצלח, כי הכותבת לא מביאה את עצמה לתוך הכתבה. היא מביאה דמות שהיא זיקוק ה"מאגניבות" שבה, וזה לא מוסיף לחווית הקריאה על נושא הכתבה ומזה כמה שנים זה גם מאוד לא מגניב. ואחרי הקריאה פשוט בא לצעוק: "בחייאת רבאק, אם יש לך משהו מעניין לתרום לנושא, בבקשה ואם לא, די כבר עם השטויות".

    תגובה מswoon — יוני 21, 2006 בשעה 10:32 pm

RSS עבור התגובות לפירסום הזה | כתובת טראקבאק

הוספת תגובה