הקדמה:

Modest Mouse –
We Were Dead Before
the Ship Even Sank

פעם שניה ברציפות שאני מוצאת את עצמי מתוסכלת מהציטוט שבחרו בעיתון "העיר" התל-אביבי לשים בראש הכתבה שלי.
אני לא בטוחה אפילו שהם אשמים שם, בעריכה. הם הרי צריכים ליצור אמירה נחרצת לכאן או לכאן, שיהיה לאנשים בוטום ליין נהיר וברור, בעוד שאני רציתי להגיד שהאלבום החדש של מודסט מאוס הוא בסדר גמור, אבל לא יותר מזה. זה רק שכשאתה מסתכל על מה מאכלס את המיינסטרים המוזיקאלי בשיגרה (אם יש עוד שיגרה שכזו בכלל ב-2007), דוקא מאוד משמח אותי למצוא שם אלבום שכזה. ביחס לרוב המכריע של שותפיו לראשי המצעדים מדובר באלבום מקורי, מרענן ומהנה. ומצד שני, בפרמטרים אבסולוטיים (שלי) – הוא בהחלט לא עונה לקריטריון האלבום המקורי ביותר, המהנה ביותר או המרענן ביותר. לא שייצא השנה, ולא שמודסט מאוס הוציאו. אם אתם ממש חייבים לדעת, לו נדרשתי לתת לו ציון, הייתי מתכנסת קרוב לוודאי על 7.5 (מתוך 10).
חבל לי שהמורכבות הזו התפספסה בכותרת המשנה העיתונית. אני מקווה שאפילו בעידן האינטרנט קצר הרוח, אנשים שמתעניינים לא מסתפקים בקריאת הכותרות, וגם מתנחמת ביכולתי לתעל ולכוון מחדש את דעתי המורחבת פה בבלוג, לאותם יחידי סגולה רמי מעלה שקוראים כאן.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

בטרם נפנה לטקסט מ"העיר" (מורחב קלות בשל יתרון המקום הבלתי מוגבל), לחיצה קלה תשים את העובדות לנגד אזניכם ותאפשר לכם להשוות אותן למה שאני כותבת. מותר ורצוי להתווכח איתי בתגובות או בכלל.
בחרתי באחד הלהיטים הפוטנציאליים, אם כי לאו דוקא המתבקש מכולם – Education:

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

מודסט מאוס

אח… הדברים שאפשר לעשות אחרי שמכרת מיליון וחצי עותקים מהאלבום הקודם שלך.
אייזיק ברוֹק, האיש שמנהיג את מודסט מאוס מזה למעלה מעשור, חשב שהגיטריסט שלהם, דן גלוצ'י, נשמע כמו בן טיפוחיו של ג'וני מאר, גיטריסט הסמית'ס האגדי. לכן כשגלוצ'י הודיע שהוא עוזב הוא חשב לעצמו למה בעצם לא לפנות ישירות למקור. שיחת טלפון קצרה הקפיצה את מאר לעשרה ימים של סשנים ביתיים אצל ברוק באורגון, ובסופם יצאה ההכרזה: ג'וני מאר הוא מעתה חבר רשמי במודסט מאוס. הצעד הזה, שנע בין נאיביות לתעוזה, השאיר לא מעט אנשים עם לסת פעורה. שיווקית ברור שמדובר בתרגיל מבריק, ועם זאת, החוט המקשר בין הסמית'ס למודסט מאוס הוא פתלתל ומיסתורי למדי, שלא לדבר על המרחק הגיאוגרפי, המנטאלי, פער הגילים, והס גם מלהזכיר את הקריירה הדועכת של מאר. ועם זאת, יש משהו בהרפתקנות היסודית של מאר ועוד יותר מזה בחוצפה של ברוק שהופך את השילוב הזה למבטיח.

מודסט מאוס הם אחד מסיפורי ההצלחה הכי פחות צפויים של השנים האחרונות. להקה שפרחה בשוליים של מוזיקת הגיטרות האמריקאית, קנתה לה מעריצים אדוקים מהסוג שאוהב לשמור סודות שכאלה לעצמו, כאלה שלגמרי לגמרי לא מרוצים כשהבייבי שלהם מגיע לצמרות המצעדים, אבל משהו קרה שם לפני שנתיים. סינגל מצליח אחד (Float On) הקפיץ אותם ישירות לתודעה של מיליוני בתי אב בעולם כולו ולפתע המסלול שלהם נראה שונה לגמרי. יותר תקציבים, יותר אפשרויות, וכמובן גם רבה יותר ציפיות.
ממרום הצלחתו, ברוק, מי שתמיד היה אחד המועמדים המבטיחים ביותר למצוא את מותו ממנת יתר בגיל מוקדם, עושה רושם שנרגע מעט. שותה קצת פחות, מגוון קצת פחות את הסמים שלו, הוא אפילו קנה בית והתארס. ההכרזות על רגיעה אמנם היו ריטואל קבוע לפני כל אחד מהתקליטים שלו בעבר, אבל הפעם עושה רושם שהוא באמת הצליח להשאיר לפחות חלק מבעיות ההתבגרות שלו מאחוריו. היי, הוא אפילו מצליח עכשיו לקום בבוקר שאחרי הופעה במקום לבלות את היום בהתאוששות מעוד האנגאובר אכזר.

גיטאר-זילה, כך מכנה ברוק בחיבה את פרי השילוב הלא צפוי בינו לבין מאר, ובאמת מדובר באלבום שכל כולו חגיגה של גיטרות, אבל בואו נשים את זה בפרופורציות – זה לא שמאר לקח אותם למקום חדש. מודסט מאוס הרי היו להקת גיטרות גם קודם. אם צריך לאפיין את הכיוון המשמעותי ביותר אליו האלבום הזה מושך ביחס לקודמיו זה דווקא לפופ. הלאה האקספרימנטאליות שהתאימה למעמדם הקודם – האלבום החדש משופע יותר מאי פעם בשירים שעם שיווק נכון יוכלו בקלות לכבוש שוב את צמרות המצעדים כמו שעשה קודמו. הסינגל Dashboards הרי יכול היה בקלות להשתלב באלבום האחרון של פרנץ פרדיננד, וכך גם Fly Trapped in a Jar ואחרים. מודסט מאוס מביאה ערימות של מקוריות מרעננת למיינסטרים, אבל למי שהולך איתם עוד מהימים שלפני Float On, קשה לומר שמדובר באלבום פורץ דרך. למען האמת יש בו הרבה פחות מהאלמנטים הקריפטיים, המצמררים, אלה שהיו הופכים את האלבומים שלהם למשהו בלתי נשכח. מינון הפופ הסטלני המוגבר הופך אותו להרבה פחות שלם בתור אלבום, ועם זאת מוצלח יותר בתור אסופת שירים, סינגלים, שאפשר לברור מתוכם את אלה ששווה לדבוק בהם. וכאלה יש כאן בהחלט לא מעט. רובם למעשה.

קשה לדעת עד כמה תאריך ימים השותפות הזו. ההיסטוריה מלמדת שקל יותר לצרף חברים חדשים מאשר לשמור עליהם לאורך זמן, ודאי כשביניהם ניצב אוקייאנוס של הבדלי תרבות, שלא לדבר על נהרות של אגו הדדי. כך או כך, We Were Dead Before the Ship Even Sank אולי אינו ראוי להירשם כפיסגת היצירה של מודסט מאוס, אבל הוא לבטח אחד האלבומים הטובים, המקוריים והמהנים ביותר שיגיעו השנה למיליוני בני אדם. בעולם של מיינסטרים המשכפל את עצמו לדעת, מעודד לדעת שיש עוד מקום למקוריות מהזן הזה.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

קליפ לסיום.

בכל זאת מדובר פה בלהקה מצליחה בלייבל גדול. אינדי-cred או לא, העיקר שתקציבים כבר יש, כך שכשאתם בוחנים את התוצאה בדמות הקליפ שמלווה את הסינגל, Dashboards, הקפידו לא לתת להם הנחות.

Modest Mouse – Dahsboards