לפעמים, בלי להתכוון, כתבה אחת – למעשה, כותרת אחת – יכולה למצות כל כך הרבה ממה שרע בשוק המוזיקה הישראלי.
כך נכתב השבוע ב-Ynet בכותרת המשנה של כתבה שעוסקת בפרוייקט חדש של להקת כנסיית השכל:
הלהקה מקליטה את כל השירים מחדש, מה שהופך את הפרויקט לדבר הכי מעניין שעשו כאן לאחרונה
כן כן, קראתם נכון. לדידו של אור ברנע הדבר הכי מעניין – לא סתם מעניין, ה-כ-י מעניין – שנעשה במוזיקה הישראלית לאחרונה הוא הקלטה מחדש של להיטי עבר של להקה עם היסטוריה של הצלחה בינונית ותווית איכות משומשת קלות.
אפילו לא בא לי להטריח את עצמי עם רשימת פרוייקטים יותר מעניינים שנעשים פה לאחרונה – זה פשוט לא חשוב, כי מה שאני רוצה לומר לו זה שכל פרוייקט של מוזיקה מקורית חדשה שנעשה השנה הוא יותר מעניין. כן כן, כל אחד, אפילו אלה שאני כל כך אוהבת לבוז לנחיתותם.
מיחזור זה סבבה בשביל להרוויח עוד כסף, נוסטלגיה היא לא ערך מוקצה, אבל כדי שמשהו פה בתרבות שלנו יזוז צריכים לקרות פה דברים חדשים. צריכים שהמדיה תסכים לפרגן למה שהיא עוד לא מכירה, במקום לביצועים חדשים למשהו שהיא כבר כן. צריך שהקהל ירצה לפתוח את האזניים שלו למוזיקה שהוא עוד לא שמע, במקום שוב לשמוע עוד פעם ועוד פעם את הקלאסיקות שטוחנים לו השכם והערב.
אנשים צעירים פה בטוחים שקלאסיקות זה משהו שנגמר לפני 15 שנה. שאין יותר דברים שראויים לתואר הזה, וכתבות מהסוג הזה מבטיחות שהמצב הזה לא ישתנה.