מאי 8, 2006

עוד על "הקצה", העצומה, ולמי זה משנה


בימים האחרונים פיתחתי לי תחביב:
בכל כמה שעות אני חוזרת לעמוד העצומה למען ביטול הגזירות שניחתו לאחרונה על תכנית הרדיו "הקצה" ובודקת מי הצטרף.
בהתחלה זה היה סתם כדי לראות כמה כבר חתמו, אבל ככל שהתפוצה התרחבה ומספר החותמים גדל, גיליתי שבכל עמוד אני מוצאת לפחות 3-4 שמות שמוכרים לי מתחומי העשייה התרבותיים השונים. שדרני רדיו, עיתונאים, מוזיקאים, אמנים, כותבים, אנשי תיקשורת, כולם חתומים שם בשמם.

בואו נהיה ריאליים.
העצומה, גם אם תביא 10,000 חתימות. גם אם תביא 100 אלף, לא תשנה את ההחלטות בטווח המיידי. שיקולים של כבוד, שיקולים של אגו, שיקולים של נערות רוק אולטימטיביות שכבר הבטיחו להן תכנית אישית בשעות שהתרוקנו אחרי פינוי קוואמי.
חשיבותה של העצומה והסיבה הכי טובה לחתום עליה היא לעורר מודעות. להוכיח שיש קהל בחוץ שרוצה ומוקיר ומעריך את קיומה של תכנית מוזיקה אלטרנטיבית ברדיו. שיש קהל שצמא לשמוע קצת יותר ממה שהפלייליסט הגלגל"צי ונגזרותיו מרשים לו. רוב הסיכויים שזה לא יעזור למקרה הנוכחי, אבל זה עשוי להניע איזה גלגל קטן במקום אחר לגמרי שיראה לנגד עיניו את הקהל הנאמן שמחפש משהו קצת שונה מהשטיח החדגוני שפורשים בפניו רוב הערוצים רוב שעות היממה. לו ישבנו כולנו וקיבלנו את רוע הגזירה בדממה היינו נותנים יד לא רק לקיצוץ הזה אלא גם לקיצוץ הבא.

אם רייטינג הוא המדד היחידי, לתכנית כמו "הקצה" אין ולא יהיה לעולם סיכוי לעבור את סף הקבלה. זה לא סוד שרוב האנשים רואים ברדיו קישוט קטן בשולי השיגרה שלהם. הרייטינג המאמיר של גלגל"צ בנוי בדיוק על אנשים מהסוג הזה. יכול להיות שמשהו בדרך יתפוס להם את האוזן, יכול להיות שמשהו אחר יעצבן אותם והם יעבירו ערוץ, אבל בגדול, הם לא באמת מה שברדיו כל כך אוהבים לכנות "מאזינים". הם לא מאזינים – הם שומעים, ככה ביי דה וויי, שלא יהיה שקט, ו"הקצה" לא מתמזגת להם טוב עם השטיח.

אלא שאם יש משהו ללמוד מרשימת החותמים זה שרייטינג איננו הסיפור כולו. תכנית כמו "הקצה" איננה נמדדת רק בכמות המאזינים אלא גם במי הם. מי אלו היום ומי הם יהיו מחר. לטוב ולרע, אלו אנשים שמובילים את התרבות במדינה, וזה נכון היום כמו שזה היה נכון פעם. תשאלו את שלל האמנים, אנשי התרבות והתקשורת שלנו על איזה תכניות רדיו הם מתרפקים ותגלו אחוז לא פרופורציונאלי בכלל שיספר לכם על תכניות כמו מופע הרדיו והטרנזיסטור האגדי של קוטנר, על הפסקת עשר המיתולוגית של מיכל ניב, על קצת אחרת של יוסי כסיף ואורלי מורג. זה לא מקרי. האנשים שהולכים לעסוק בתרבות לפרנסתם, אלו שבסופו של דבר יובילו, הם כמעט תמיד אלו שכבר בגיל צעיר בחרו לא להסתפק במה שמציעה המדיה הקונבנציונאלית, אלא חיפשו עוד אופציות להעשיר את עצמם ואת עולמם. חלקם ילכו לקרוא מדפים שלמים בספריה, אחרים ילכו לצפות בכל סרט שנוצר מאז 1930, וחלקם ילכו לשמוע עוד ועוד מוזיקה שנותנת להם קשת רחבה של טעמים ואפשרויות. אגב, רבים מהם יעשו גם וגם וגם. אלה האנשים שעשר שנים אחר כך יאחזו במושכות התרבות בארץ, יהיו מעצבי דעת קהל, כי ככה זה בכל תחום שיש בו עשייה תרבותית. השוליים אט אט מחלחלים למרכז ומשפיעים עליו, המרכז של מחר הוא השוליים של היום, ולכן תמצאו את אלו שתרבות היא בראש מעייניהם מחטטים בקצוות, במקום בו קורים הדברים שאוטוטו יעניינו את כולם.

סביר להניח שרבים מאותם אלו שחותמים כרגע על העצומה למען השארת הקצה במתכונתה המורחבת כמעט ולא יינזקו מהדיאטה הכפויה. אנשים שכבר נכנסו למעגל שומעי האלטרנטיבה, אנשים שכבר למדו שיש לעולם הרבה יותר מוזיקה להציע מאשר מה ששומעים בפלייליסט המשוקץ, אלה יידעו להמשיך ולחפש את המוזיקה שלהם. הם יעבירו ערוצים כל שעה לתחנה שמשדרת עבורם את הדבר הנכון. הם יחפשו את הרשתות הנידחות ביותר באינטרנט, יאזינו לפודקאסטים מטעם הלייבלים החביבים עליהם, ישוטטו הלוך ושוב בין מוזיקאי מייספייס המתרבים. מבחינת נגישות המצב כיום אינו דומה במאום למה שהיה נחלתם של אוהבי המוזיקה האלטרנטיבית לפני עשור או שניים. אבל נגישות היא לא כלום בלי מוטיבציה. בלי הידיעה שזה שם, בלי ההכרה שזה עשוי להיות מתגמל. הנזק שבקיצוץ "הקצה" איננו לאותם אלו שכבר עמוק בעניין – הנזק הוא לאלו שעוד לא. אלו שהיו עשויים לשמוע ולהשתכנע ואולי אחר כך להוביל בעצמם, אבל המדיה חסמה את דרכם בשלב בו עוד היתה בהם הפתיחות. הנזק הוא לא לאלו שגם ככה גרים בלב תל אביב, זמינים לכל הופעה של הרכב חדש, מוקפים בידענים ודעתנים. בפריפריה לעומת זאת, התפקיד של המדיה הוא מכריע. הנזק איננו מיידי, אבל הוא מצטבר ומחלחל ובדיוק כמו הפלייליסט הגלגל"צי המוגבל, שאת פירותיו אנו קוצרים היום בדמות בני נוער בעלי טעם שמרני להחריד ושלל שיבוטי מוזיקאים אנכרוניסטים, כך גם תשפיע אטימת הערוץ הארצי האחרון של מוזיקת השוליים המקומית על התרבות שתהיה פה בעתיד.

כל אלו שאדישים להקטנת המינון, כל אלו שחושבים שמאחר שהם לא מקשיבים זה ודאי לא נוגע להם, כדאי שתדעו: אפילו אם כל מה שחשוב לכם זה שיהיו מספיק שירים לחדש ב"כוכב נולד 14‎", "הקצה", קוואמי, וכל מה שהם מייצגים חשובים גם לכם.

ינואר 30, 2006

איך דברים גדלים – מצגת מרתקת

האם אי פעם תהיתם איך גדלים הדברים הבאים:

– שומשום
– אננס
– קיווי
– אגוזי קשיו
– וניל
– חומוס

ועוד…

אם כן, התמזל מזלכם ובמקרה יש עימנו מצגת בנושא (כן כן, לא תאמינו אילו דברים מועילים אפשר לעשות בבוקר משעמם בעבודה).

דצמבר 21, 2005

אפונים בחלל – מי צריך את זה בכלל ?

למה Peas ?
PEAS iN SPACE הוא הצאצא הלא מתוכנן של ערב שיגרתי בבר השכונתי, כשהשיחה האקראית עסקה בסוגיית האתגר של אכילת קטניות במצב חוסר כבידה. מאז כבר גילינו שבנאסא חשבו על הבעיה עוד לפנינו. גילינו אפילו שממש בקרוב מתחילים לגדל אפונה במעבורות, וגם, שהעניין המעשי שלנו בנושא הוא לא גבוה במיוחד – כולנו כבר עברנו את גיל 21 מבלי להגיע לירח.
ככה שזה לא שיש לנו איזה אג'נדה מגובשת. גם לא יומרות מרחיקות לכת.
PEAS iN SPACE פותח את שעריו הצנועים בעיקר על מנת לאכסן את Chick Peas, ערוץ הפודקאסטים שעורכות הצמד מארגו (מגנטיק + הארגו).

אז מה זה פודקאסט ?
פודקאסט הפכה להיות המילה הכי פופולארית בזמן האחרון, ככה שקשה לנו להאמין שעוד לא נתקלתם בה, אבל לאלה שמצמצו לרגע, הנה הסבר קצר על המילה והתופעה במשפט וחצי:
פודקאסט הוא לא יותר מקובץ אודיו, בד"כ בפורמט mp3. למען האמת זה פחות או יותר ממצה את כל ההסבר.
מי שמרגיש שיותר מדי טכנולוגיה לא טובה לו לעור הפנים יכול לעצור כאן, ופשוט לבוא לביקור מדי פעם, להיכנס לערוץ, למצוא שם לינק ישיר להורדת הפודקאסט האחרון (ואולי גם את זה שלפניו, ככל שירשה לנו השרת), להוריד ולשמוע.

אז למה בכל זאת המילה הזו ? בעצם היא קשורה יותר לאופן שבו הקובץ יגיע למחשב שלכם דרך האינטרנט.
אם יש לכם iTunes או iPodder, או אם אתם מזינים ערוצי RSS לעמוד הבית שלכם ב-My Yahoo או ב-My Google ודומיהם, תוכלו להוסיף לרשימת הערוצים שלכם גם את זה הצנוע שלנו.
מרגע שהוספתם אותו תתעדכנו באופן אוטומאטי בכל פעם שיתפרסם פודקאסט חדש בערוץ. אם השתמשתם ב-iTunes או iPodder, התכנה תגדיל לעשות ואף תוריד לכם את הקובץ בעצמה, בזמנה החופשי, ככה שבפעם הבאה שתגיעו למחשב הפודקאסט יחכה לכם על ההארדדיסק, מוכן להשמעה. זה נוח בעיקר בגלל שהתכניות המתוכננות שלנו הן בנות כשעה כל אחת, ככה שהן צורכות כ-60 מגה-בייטים, וזה לוקח זמן מה להוריד אותן מהשרת הצנוע שמשרת אותנו.
פרטים נוספים והדרכה בעניין פודקאסטים תוכלו למצוא בהמון מקומות באינטרנט, בין השאר בוויקיפדיה: [פודקאסטים בוויקיפדיה].

מי צריך את זה ?
בעידן שבו כל אחד עם קצת תושיה יכול באופן עקרוני לשים את ידיו על כל מוזיקה שאי פעם נוצרה או תיווצר ולשמוע את ה-כ-ל בעצמו, אין לנו הצדקה אמיתית לכך שמישהו ירצה לשמוע את המוזיקה שלו דוקא דרך הפילטרים שלנו.
בסופו של דבר אנחנו עושים את זה קודם כל בשביל עצמינו. בשביל שיהיה לנו מה לשמוע באוטו או בדיסקמן או באייפוד, או בשביל לתת לחברים אוסף חודשי של דברים שכיף לנו לשמוע ברצף. למעשה עשינו את זה עוד קודם, כל ההבדל הוא בנכונות שלנו לחלוק את זה עם עוד אנשים מחוץ למעגל הקרוב.
ולמה לצאת מהמעגל ? כי אנחנו מאמינות שלרוב האנשים אין זמן לשמוע כל דבר שיוצא בעולם רק בשביל לגלות בעצמם את האחוז הקטן של דברים שיגעו בהם. רוב האנשים מעדיפים לאמץ כמה מסננות אמינות, כאלה שיוכלו לתת להם בתמציתיות אוסף של דברים טובים, או אהובים או מוערכים, שימלאו להם את החלל המוזיקאלי. אנחנו לא מציעות את עצמינו כתחליף לחיפוש אישי, בטח ובטח לא כתחליף לרדיו. היתרון היחסי שלנו (וגם החיסרון) הוא בכך שזו למעשה תכנית מוקלטת, כך שאפשר לשמוע אותה מתי שנוח לכם ולא מתי שהיא משודרת, וגם שאפשר לשמוע אותה יותר מפעם אחת ואולי בדרך להתעכב על דברים שבשמיעה הראשונה לא היו מספיק מגרים. מעבר לזה, מובן מאליו שהאמינות של מסננת היא לא יותר מההתאמה של טעם אישי, ככה שאם הטעם שלנו לא תואם את שלכם, יש עוד הרבה מסננות בחוץ.

טוב, איפה זה ?
כאן, ממש כאן: [Chick Peas::ערוץ הפודקאסטים]
או כאן, הלינק שתוכלו להעתיק לקורא ה-RSS שלכם: RSS

יש עוד ?
כן, יש.
חוץ ממוזיקה אנחנו אוספים צילומים של שלטים ומודעות מצחיקים שאפשר להיתקל בהם כל יום ברחבי העיר אם רק פותחים את העיניים ומחפשים.
כאן תוכלו למצוא את אלו שכבר צילמנו: [ערוץ השלטים והמודעות]
נשמח לקבל תוספות מרנינות מכל מי שנתקל בכאלה כשבידו מצלמה – שילחו תגובה או שילחו מייל ל-peasinspace@gmail.com

זה חוקי ?
עזבו את החוק היבש.
ברמה מעשית, נשמח להשמיט מהרשימות כל אמן שמרגיש עצמו פגוע מכך שיצירתו נכללת בשידורינו.